דיברות אפלות

פחמן משודרג הוא סיפור בלשי אפל בסביבה עתידנית.

לעולמות עתידניים אין חוקים ברורים. הם נבראו במוחו הקודח של הסופר כדי לספק סביבה לא מוכרת בה אפשר להקצין תנאים ולחדד רעיונות. לבלש האפל, לעומת זאת, יש ויש. נכון שלא מדובר בכללי ברזל - זה לא שאֶדגַּר אלן פּוֹ ירד מההר עם עשרים הדיברות לבלש ומסר אותן לריימונד צ'נדלר - אבל עדיין מדובר בציוויים ספציפיים למדי. ואפילו שמדובר בתורה שבעל פה, הנחיות לא כתובות שהתפתחו והשתנו במשך השנים, מפתיע לראות באיזו קפדנות שומרים סופרי הז'אנר על המסגרת. ומורגן לא רק שומר על המסורת - בעולם העתידי של הפחמן הנלבש הכל השתדרג. הנה לדוגמה שלוש נקודות מתוך 11 היסודות של כתיבת נואר:

1. הנוכרי: הגיבור האפל הוא מנודה - אולי חייל החוזר הביתה אחרי המלחמה, פושע משוחרר או סתם זר בעיר. הוא מין נֵפֶל, מפסידן שלאף אחד לא אכפת ממנו, ותחושת הניכור שלו מפעפעת לכל הסיפור.

והנה, קובאץ' הוא חייל לשעבר, פושע משוחרר וגם זר בעיר. אולי הוא לא נפל במובן המקובל, אבל כבר באחד הפרקים הראשונים הוא מעיד על עצמו:

יכולתי להרגיש זעם ישן נבנה בתוכי, זעם שאין לו קשר עם הצרות הנוכחיות שלי. משהו שהצטבר עם השנים ביחידה ועם ההריסות הרגשיות שהתרגלת לראות, כמו סחוֹפת נהרות על פני השטח של נשמתך. וירג'יניה וידאורה, ג'ימי דה־סוטו, מת בזרועותיי באִינֶנִין, שרה… רשימה של מפסידן, לא משנה איך תסתכל על זה.

קובאץ' אינו סתם זר. הוא מנותק יותר מפיליפ מרלו כפול סם ספייד בחזקת אדי וליינט. הוא נדרש לפעול על כוכב אחר: "מאה ושמונים שנות אור מהבית, לובש גוף של גבר אחר בהסכם חכירה של שישה שבועות. משוגר לכאן לעשות עבודה שהמשטרה המקומית לא תיגע בה עם אלה לפיזור הפגנות." יתרה מזאת, הוא לא רק מנותק במרחב, הוא מנותק גם במימד הזמן. אמנם הספר לא מציין במדוייק את תקופת הצינון שנגזרה על קובאץ', או איזה חלק מהעונש הוא השלים לפני שנגרר לכדור הארץ, אבל נראה שמדובר בעשרות שנים, ויתכן יותר ממאה. ותחושת הניכור? קובאץ' לא רק צריך להסתגל למקום לא מוכר, לתקופה שונה, לחברה חדשה ולכוח משיכה אחר - הוא צריך לעבור לגור בגוף זר. גוף מגושם של גבר לבן במקום האלגנטיות האסייתית שהוא רגיל לה. הניכור הנובע מכל אלו לא סתם מפעפע. הוא משפריץ רעל לכל הכיוונים.

2. אין גיבורים: הם אמנם מרכז הסיפור, אבל הדמות הראשית אינה של גיבור. הם מונעים על ידי נקמה, תאוות בצע, תשוקה - או כל אלה ביחד, ויחצו גבולות מוסריים להשיג את רצונם. למעשה, אין שום גיבורים בשטח וכל הדרכים מובילות למטה. הם מחפשים תשובות בתחתית בקבוק הוויסקי ושואלים שאלות עם האקדח. ולמרות זאת אנחנו מזדהים עם האנטי גיבור ורוצים שינצח, אפילו שזה לא יוביל אותו לשום מקום.

מורגן חסיד גדול גם של הדיבר השני. כל הדמויות הראשיות, ורוב המשניות, מלאות פגמים. או, כמו שאוהבים להגיד חובבי הג'אנר - הדמויות אנושיות. קובאץ' גומע וויסקי סינגל מאלט ושואל שאלות עם שני אקדחים, אחד בכל יד. הוא מונע על ידי נקמה ותשוקה, אבל לקרוא לו אנטי גיבור עושה עוול לאנטי גיבורים. האנטי גיבור הגיבורי יהרוג מישהו בטעות, או כתוצאה מתיחמון ותככים של הדמויות האפלות באמת, וכמובן יהרוג מבלי למצמץ את הרשע האמיתי אפילו אם היא בלונדינית משגעת. וקובאץ'? המפה המוסרית שלו נמצאת במאדים. קובאץ' משאיר אחריו שובל של עשרות גופות כחלק מיום עבודה במשרד.

"מצאנו שבע עשרה גופות עם מחסניות מוח מותכות. לא חמושות. שבעה עשר אנשים. מתים באמת." היא התבוננה בי שוב, הסלידה עדיין שם. "תצטרכי לסלוח לי על האדישות," אמרתי בקור. "ראיתי דברים הרבה יותר גרועים כשהייתי במדים. למעשה, עשיתי דברים הרבה יותר גרועים כשלחמתי למען משטר החסות את המלחמות שלהם." "זאת הייתה מלחמה." "נו, באמת."

כן, הנוסחה קובעת שאני אמור להזדהות עם קובאץ', אבל אצל מורגן זה לא קורה אוטומטית. מורגן לא מרכך ומטייח. הוא מתאגר את הקורא לחשוב לעומק על הנחות היסוד המוסריות של קובאץ' ומה קורה כשלוקחים אותן עד הסוף.

4. הפאם פאטאל: האישה הקטלנית מכניסה סקס ותאווה למשוואה. הזרה המושכת ניראת פגיעה או נכונה לעזור לגיבור, אבל מסתבר שהיא שם רק לפתות ולהטעות אותו.

הפאם פאטאל של פחמן משודרג אינה זרה, אבל בהחלט משודרגת. היא אשת הנרצח, ומהונדסת גנטית להיות פסגת המיניות והפתיינות, גוף צעיר ואתלטי עם "יופי בסגנון של שמש, ים וחול" ו"שדיים תוססים" שמותחים את האריג של בגד הגוף. גוף שנבנה לא להשאיר סיכוי לאף גבר.

היא עמדה מולי, סמוקה, חזה עולה ויורד באופן מסיח דעת. כשדוחפים גוף למיכל הוא ממשיך לייצר הורמונים בערך באותו אופן שהוא עושה זאת בזמן השינה. בבת אחת הבנתי שעומד לי כמו זרנוק כיבוי אש מלא במים.

אבל היופי, כמו בפתגם, נשאר על פני המעטפת. הפְּנים מאוכלס במשהו קטלני ועתיק יומין, ברור לעין של מישהו שניחן ביכולת הספיגה הטוטאלית של קובאץ': "רוב תשומת הלב שלי התמקדה במבט המלגלג של האישה האחרת. זאת הייתה הבעה מכוערת, שהייתה שייכת לפרצוף זקן בהרבה."

נטפל בעוד כמה דיברות בהודעה נוספת. ועד אז, שימרו על המעטפת ותגיעו למסך הבא בשלום.