פחמן משודרג | פרק 7 | כלב חוצות
- יוסי חלד
- Feb 18, 2018
- 3 min read
כלב חוצות | Nora Inu
קובאץ' מתחבר מחדש לדמות מעברו בעוד ההיסטוריה הסבוכה שלו עם משטר החסות, ההתקוממות וקוול רצים ברקע.
אפשר לספור את סדרות הטלוויזיה שאני אוהב על אצבעות כף יד של נגר ששלוש מאצבעותיו נכרתו בתאונת עבודה.
כמובן שאני מגזים, ושיסלח לי דן בן-אמוץ על הגניבה, אבל האמת מדשדשת בשולי ההפרזה. אחת הסדרות ברשימה הקצרה הזאת היא פיירפלי, שפרק הניסיון שלה נפתח בקרב על עמק השלווה. הצופה נזרק לאמצע הקרב מהשנייה הראשונה, לחמש דקות סוערות של לחימה ליילית ולהבות אש, קול מקלעים ותותחי נ"מ, זיקוקי תאורה וחיילים נופלים. בפעם הראשונה חשבתי שההתחלה נחתכה. לא הבנתי הרבה אבל המסר החשוב עבר: אחרי כל ההירואיקה וההקרבה, הגיבור שלנו, מלקולם (מל) ריינולדס, נבגד וננטש על ידי הצד שלו.
זוהי החוויה המכוננת של מל. במשך הסדרה הצטברו התייחסויות ואיזכורים לקרב ולעבר של מל כחייל. הזעם הכבוש שלו והמוטיבציה לחלק ממעשיו מעוגנים באובדן, שקשר גם אותי, הצופה, אליו ולסדרה. נתן פיליון, ששיחק את מל, היה יכול להיות קובאץ' נהדר לפני עשר שנים, והטוסיק שלו לא פחות מדליק.
אני מוריד את הכובע בפני האינסטינקטים היצירתיים של ג'וס ווידון, היוצר של פיירפלי, אבל הנה מה שקרה. המנהלים האהבלים של פוקס החליטו שהפרק הזה "מגנט צופים" חלש מדי, והחליטו לשדר בפתיחה את "שוד הרכבת", ובסוף העונה את הקרב על העמק. בכך הם שדדו מהצופים את סיפור הרקע והגיבוש הרגשי עם הדמות הראשית. לי היה מזל והגעתי לסדרה רק כשיצא הסרט, כך שראיתי את הפרקים בסדר הנכון. ועוד יותר מזל, מכך שנחסכה ממני הטראומה של ביטול הסדרה באמצע העונה הראשונה.
בפחמן משודרג איננין היא הקרב על העמק, החוויה המכוננת של אובדן. איננין לא מופיעה בעמוד הראשון, אבל מוזכרת די בהתחלה ומטפטפת לאורך הספר, נותנת לנו זמן להסתגל, לעכל, ולחבור רגשית לקובאץ'. בסדרה החליפו את איננין בקרב על המעוז.
בפרק 7. בפאקינג השעה השביעית.
פרק 7 מתאר בראשי פרקים את המסלול של קובאץ' מילדות עד היום: הפרידה שלו מריילין, הגיוס לסיטא"ק, האיחוד עם ריילין, החבירה לכוחות קוול וההתקפה הויראלית. זה פרק חשוב לצופה ולסדרה, אבל פאקינג מאוחר מדי. רובו היה צריך להיות בהתחלה, ואת היתר היה צריך היה לטפטף לאורך הפרקים הבאים. בנוסף לאיחור, לא בילינו מספיק זמן עם המעטפת הזאת של קובאץ', ובוודאי ובוודאי לא עם ג'ימי או וירג'יניה או עשרות הילדים החמודים שהסתובבו במעוז. לא היה לנו מספיק זמן להיקשר אליהם כדי שיהיה לנו אכפת מהם. המשפחה המורחבת של קובאץ' והמוות של קוול וריילין היה צריך ללוות אותנו לאורך הדרך. ריילין וקוול היו צריכות להופיע תכופות בחזיונותיו ולהזכיר לנו את האובדן במילים ובפלאשבקים. כמו ג'ימי בספר.
"ג'ימי, אתה מת. כבר נמאס לי להגיד לך את זה." "אהה." הוא נד בראשו. "אבל אתה צריך להיכנס עמוק לתוך הסדקים כדי לגשת אליי."
אז היה לנו עוגן רגשי להיצמד אליו. והקרקע באמת הייתה נשמטת תחת רגלינו כשהטוויסט היה מגיע.
כמו בפרק הקודם יש מעט מאוד שאפשר למפות ישירות לספר, אבל כמו תמיד יש קטעי משפטים שנשלפו מהקשר אחר והושתלו בעלילה החדשה. אירוני שקובאץ' על הגשר מצטט מהקטע שהבאתי בפרק הקודם מהשיחה עם קרטיס, על איך בונים שליח. רק שבספר המשפט בהקשר הנכון, אחרי ההתכתשות הקלה עם קרטיס, אחרי שהוא היה צריך לעצור בכוח את ההתניות. בסדרה האמירה מרגישה תלושה מהסיטואציה.
קטע אחד שכן יש לו מקבילה בספר הוא "חולשת הנשק" של וירג'יניה וידאורה, שבסדרה דמותה אוחדה עם זאת של קוול. יש מספר הבדלים בין הספר לסרט: בספר זה רק ג'ימי, בסרט ג'ימי וקובאץ'. בספר הנשק על מצב 'בדיקה', כך שאין לג'ימי שום סיבה לא לנסות לפגוע. הרעיון שקובאץ'-סרט וג'ימי-סרט ינסו ממש להרוג את קוול מגוחך. אבל יש הבדל אחד שנראה אולי שולי שאני רואה כמרכזי.
וירג'יניה וידאורה נסוגה לאחור, השאירה את ג'ימי במרכז הבמה מול הטירונים ופשטה את מעיל היחידה. באוברול חסר שרוולים ובכפכפי חלל היא נראתה צנומה ופגיעה עד מאוד. … היא מחקה את הפער של חמשת המטרים לחצי, והג'קט שבידה הימנית היה בתנועה. הוא נכרך סביב קנה הסילוניאור וזרק אותו הצידה.
וירג'יניה מדברת על חולשת הנשק, על כך ש"הם רק שלוחה — אתם ההורגים והמשמידים", אבל זה לא סתם בולשיט רוחני. נכון, היא מיומנת ומהירה כנינג'ה על סטרואידים, וצריכה את כל היכולות להתגבר על ג'ימי, אבל הנשק שבחולשתו מדובר פה הוא האקדח - הכלי שתוכנן למטרה הזאת, להיות כלי נשק. הג'קט שהיא פשטה כמו מבלי משים, שהופך לפתע לכלי נשק - זאת הנקודה. השליח צריך להיות מסוגל לקחת כל אובייקט בסביבה, חי, צומח ודומם, ולהשתמש בו כנשק. בשבילי, כשקוול/וירג׳יניה ביצעה את הקפיצה המרהיבה שלה לניטרול ג׳ימי, היא שונמכה מאם השליחים לסתם וונדרוומן.
אז לא שאני יודע איך עושים את זה הכי טוב בסרט, אבל לו אני הבמאי, בטוח הייתי נותן לקוול ג'קט יפה מעור בסצינה הזאת.
コメント