פחמן משודרג | פרק 4 | עינויים בכיף

כוח הרשע | Force of Evil

קובאץ' מעונה על ידי שוביו, ונעזר בהכשרת השליחים כדי לשרוד. אורטגה מארגנת הפתעה למשפחה לכבוד "יום המתים".

---

קצת מוקדם בשבילי להתחיל להתאמן באכילת הכובע, אבל בהחלט הגיע הזמן להוריד אותו מהראש.

הייתי סקרן לראות את פרק 4, מפני שידעתי שאנחנו מגיעים לחלק הקשה ביותר בספר. לא רק שמורגן מתאר בפירוט אופייני סצינת עינויים מזעזעת, הוא גם מכניס שני טוויסטים: א) הצלבת עיטוף ו-ב) חקירה וירטואלית, שמאפשרת "לענות בנאדם למוות, ואז להתחיל מחדש."

הסצינה קיצונית ברמה כזאת שעוד לפני התחלת ההפקה לֵאֶטָה קלוגרידיס הודיעה למורגן שהיא הולכת לשנות אותה. בספר הקורא לומד שלמרות ש"סף הכאב הנשי גבוה מהגברי, המחזור החודשי מפיל אותו פעם בחודש לשפל המדרגה." משמע, קל יותר לחקור גבר אם מוזגים אותו לגוף נשי במחזור. את הלוגיקה הזאת, אמרה המנכ"לית של פחמן משודרג, יהיה קשה מאוד להעביר על המסך, ובסוף נישאר עם סתם פורנו עינויים של אישה. שלא לדבר על הצופה שפתאום צריך להזדהות רגשית עם קובאץ' נוסף, הפעם בתוך גוף של נערה בת 20.

קלוגרידיס לא רק עשתה החלטה נבונה, היא הצליחה לבנות פרק אפקטיבי וחזק. ועל כך אני מוריד בפניה את הכובע.

אבל: גבר או אישה, בשר או ביטים - כאב הוא כאב. הרי זאת בדיוק הנקודה. אם הצלחת להעביר בשלמות את התודעה ממקום אחד לשני, כל התחושות והרגשות צריכים לעבור במלואם. אם לא, העותק פגום מיסודו. והקורא צריך להתמודד עם הכאב יחד עם קובאץ'.

אפילו מורגן, שלא נוטה לעשות הנחות לקוראים, שבר את תיאור החקירה לשתיים ושיבץ פרטים המבהירים איך קובאץ' מסוגל לעבור חקירה שכזאת בלי להישאר עם טראומה לכל החיים, וחשוב מזה, מדוע חקירה שכזאת נחוצה. הלא אם ניתן להעתיק את התודעה, ישאל הקורא הנאיבי, למה החוקרים לא יכולים פשוט לשלוף את מה שצריך מהעותק? מסתבר שזוהי נאיביות דומה לזו של מי שהניחו בשנת 2000 שהנה, אחרי שהצלחנו לקרוא את כל הגנום האנושי, התרופה לסרטן תנחת עוד חודשיים על המדף. אבל לא. יש הבדל אדיר בין גישה למידע לבין הבנת תהליכים. הגנום האנושי שקול למתכון מסובך ומפותל באורך 250 אלף עמודים, שכדי להכינו דרושים אין ספור טבחים שיטרחו באין סוף מטבחים. פשוט בלתי אפשרי לדעת איך ייצא התבשיל רק מלהסתכל על המתכון. באופן דומה, לא ניתן להסתכל על ה״טקסט״ של התודעה ולדעת מה האדם חושב. מורגן, כמובן, מסביר את זה יותר טוב.

קלוגרידיס לקחה את המתכונת של מורגן והכפילה פי עשר. היא שברה את החקירה לקטעים קצרים, ובנוסף לאימון המבצעי של קובאץ' היא שילבה הסחות קומית נוספות כמו חג המתים של המלון, והצלבת העיטוף של הסבתא השובבה של אורטגה בגוף של עבריין מקועקע מהרחוב. על כל זה היא בזקה להרגעה מוזיקת חוף מהוואי ומעברים חדים מהרגעים הקשים לנקודת ההתחלה של קובאץ', שנחזור לנשום לרגע.

והשילוב הזה, שעל הנייר נשמע קצת מופרך, עובד באופן יוצא מהכלל.

זה לא שאי אפשר להתלונן. קדמין אכן מרצה לטובת הצופים, וחושף פרטים לקובאץ' במקום להפך. ומי משאיר את התיק של קובאץ' ככה לידו עם האקדח בהישג יד? ולמה קובאץ', שבספר כל כך מוטרד מהמחסנית של אנינום, לא ניגש דבר ראשון לבדוק אם היא עדיין שם. ועל השבלוניות בזה שקובאץ' נותן לקוול, תרתי משמע, את ליבו. ואיך אחרי שהטכנאי אומר "אני רק עובד פה" התסריטאי השמיט את שורת המחץ של קובאץ' "מספיק בהחלט".

אבל כל זה שולי בהחלט. שלוש פעמים כיפק-היי לקלוגרידיס ולצוות שלה. רק שתשאיר לי קצת יותר מהספר בפרקים הבאים.